בשנת 2007, איסלנד הייתה אחת המדינות העשירות ביותר בעולם ביחס לכמות אוכלוסייה. היא דורגה במקום ה-6 העולם בתל”ג לנפש, וחוותה צמיחה אדירה. היא גם חוותה אינפלציה משמעותית בתקופה זו, כאשר בכמה שנים בודדות, לאחר המעבר לבנקאות פרטית בשנת 2003, מחירי הבתים ברייקאוויק שילשו את עצמם, וערך המטבע המקומי הרקיע שחקים. נתונים אלה גרמו לכך שהריבית באיסלנד הייתה גבוהה במיוחד, על מנת לאזן את האינפלציה, ועמדה על 15.5% בשנת 2008.
הסיבה המרכזית לנתונים יוצאי הדופן הללו, היא ששלושת הבנקים הפרטיים הגדולים של איסלנד, Kaupthing, Landsbanki ו-Glitnir, ניצלו את הפרשי הריבית ואת המעמד המיוחד של איסלנד, בתור מדינה שאינה חברה באיחוד האירופי, אך כן חברה באמנת המסחר של האיחוד. כך, באופן שיטתי, הבנקים לקחו הלוואות בטווח קצר ממדינות אירופה, בהן הייתה ריבית נמוכה, והעניקו הלוואות לטווח ארוך ללקוחות באיסלנד. כך, הבנקים נהנו מרווחים משמעותיים בעקבות הבדלי הריביות, והצליחו להכפיל את ערכם מספר פעמים בשנים אלה.
לאורך זמן, השיטה הזו אומצה גם על ידי משקיעים פרטיים וחברות מקומיות, שלקחו הלוואות במדינות זרות ורכשו נכסים באיסלנד, מה שהוביל לעלייה אדירה בערך הקרונה האיסלנדית, שהגיעה לשיאה בינואר 2008, כאשר היא עמדה על ערך של 66 קרונות איסלנדיות לדולר.
בתחילת 2008, לפני שהבועה התפוצצה, שווי הנכסים של שלושת הבנקים המרכזיים ביחד עמד על פי 10 מהתל”ג של איסלנד כולה. עם זאת, כל זה נשען על הלוואות ענק לטווח קצר שהם לקחו ממדינות זרות, אשר הם נדרשו לממן שוב ושוב באמצעות מינוף. כך, ברגע שהחל המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, ובנקים רבים בעולם הציבו הגבלות רבות על הלוואות לגופים זרים, הם מצאו את עצמם עם הלוואות ענק שהם לא יכלו לשלם. בנוסף, הבנקים לא יכלו לקבל עזרה מהמדינה, משום שהלוואות הענק שהם לקחו היו גדולות בהרבה מתקציב המדינה באותה תקופה.
אירוע זה הוביל לקריסה טוטאלית ומהירה במיוחד של הבנקים המקומיים, כאשר בתוך 3 ימים באוקטובר 2008, שלושת הבנקים, שהיוו 97% מהבנקאות הפרטית של איסלנד, פשטו רגל אחד אחרי השני, במה שנחשב לאירוע קריסת הבנקים הגדול ביותר בהיסטוריה של הכלכלה האנושית.
על מנת להשתקם ולהתחיל להחזיר את החובות, הבנקים החלו למכור קרונות איסלנדיות בקצב מסחרר, מה שהוביל לצניחה בערך המטבע, שנחתך ביותר מ-85% ביחס ליורו ו-50% ביחס לדולר בין ינואר לנובמבר 2008.
מיד לאחר הקריסה, החוב של המדינה עמד עד פי 5 מהתל”ג של המדינה, ופי 32 מהכסף הזמין של הבנק האיסלנדי המרכזי. בתגובה, כבר באותו החודש, החליטה המדינה להלאים את 3 הבנקים ולשלוט בניהול שלהם.
לאחר העברת החוק, אחד הצעדים הראשונים של המדינה היה להקים 3 בנקים חדשים, להעביר אליהם את כל הנכסים של הבנקים שקרסו, ולהחזיר ללקוחות הבנק האיסלנדיים את הכסף שאבד. כך, המדינה הגנה על אזרחיה, אך למעשה השאירה את הנכסים של משקיעים זרים, בשווי מיליארדים רבים, לכודים בבנקים הישנים, ללא אפשרות להוציא אותם.
עם זאת, עם הזמן, בתהליך ארוך שכלל תגובות חריפות של מדינות אירופה, החלה איסלנד להחזיר את הנכסים של המשקיעים הזרים. היא עשתה זאת, בין השאר, בזכות מענק של מעל ל-2 מיליארד דולר שהיא קיבלה מהבנק העולמי שבשוויץ, כמו גם תמיכה כלכלית משמעותית ממדינות מערב אירופה. בנוסף, אחד הצעדים המשמעותיים שבוצעו במדינה היה קיצוץ של מעל ל-12% מתקציב המדינה, מה שהיה אחד המהלכים האפקטיביים ביותר בדרך ליציאה מהמשבר.
קריסת הבנקים הובילה לצניחה בערך הקרונה, כמו גם לקריסה של שוק המניות האיסלנדי, שירד ב-90% בשנת 2008. בנוסף, האירוע הוביל לזינוק אדיר באחוז האבטלה, ששילש את עצמו, כאשר מעל ל-2,000 עובדים פוטרו באופן ישיר בעקבות קריסת הבנקים, וחברות רבות, כמו חברת התעופה Icelandair, סבלו מירידות משמעותיות בהכנסות ונאלצו לפטר עובדים.
מעבר לכך, המשבר הוביל לפגיעה משמעותית כמעט בכל היבט כלכלי אפשרי, כאשר קרנות הפנסיה ירדו ב-20%, התל”ג ירד במעל ל-10%, והאינפלציה השנתית זינקה ל-75% בשנת 2008.
בניסיון לשפר את המצב, איסלנד הגישה בקשה רשמית להיכנס לאיחוד האירופי. מהלך זה היה מוצלח במיוחד, כאשר הוא הגביר את אמון המשקיעים בכלכלה האיסלנדית, אך בשנת 2013 המדינה החליטה לעצור את תהליך כניסתה לאיחוד.
באופן טבעי, המשבר הציף את הבעיות הפנימיות של איסלנד, העלה את המודעות של האזרחים לשחיתות בפוליטיקה ובמגזר הפיננסי, והוביל לחוסר אמון של האזרחים בשלטון, שנתפס כאשם המרכזי במצב. כך, בבחירות שנערכו בשנת 2009, מפלגת העצמאות, שהייתה מפלגת השלטון והייתה אחראית על הפרטת הבנקים בשנת 2003, איבדה את השלטון לטובת המפלגה הסוציאל דמוקרטית.
כמו כן, המפלגות הוותיקות, ששלטו באיסלנד לאורך שנים, איבדו את כוחן לטובת מפלגות צעירות וחדשות, כמו מפלגת הפיראטים ומפלגת תנועת השמאל הירוק, שהיום מהווה המפלגה השלישית בגודלה באיסלנד.
המשבר גם הוביל לגל מחאות אזרחיות משמעותי, כאשר אלפים יצאו להפגין מול הפרלמנט והבנק המרכזי באופן קבוע בחודשים האחרונים של שנת 2008.
צעדי הממשלה מיד לאחר קריסת הבנקים, לצד העזרה החיצונית המשמעותית שקיבלה המדינה, הוכיחו את עצמם כיעילים במיוחד, והחל משנת 2011, איסלנד חווה צמיחה כלכלית משמעותית. כיום היא מדורגת במקום השמיני בעולם בתל”ג לנפש, והיא ללא ספק חזרה לרשימת המדינות המשגשגות ביותר בעולם.
בנוסף לצעדי הממשלה האפקטיביים לאחר המשבר, אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בשיקום המהיר של הכלכלה האיסלנדית הוא תעשיית התיירות, אשר חוותה עלייה אדירה בעשור האחרון. מאז 2011, יותר מחצי מהעבודות החדשות שנוצרו באיסלנד שייכות לתעשיית התיירות, כאשר איסלנד מארחת יותר מ-4 מיליון תיירים בשנה, שמהווים יותר מפי עשר מכמות האוכלוסייה במדינה.
בתור מדינה עם כל כך הרבה נופים נפלאים מסוגים שונים, אחד הדברים המיוחדים ביותר שתיירים נהנים ממנו במהלך ביקור באיסלנד, הוא השילוב הנפלא של נופיה עם הנוף האנושי. השילוב בין ההרים, החופים והאגמים עם מבנים מרשימים כמו כנסיות, מגדלורים, חוות ועוד. כאן, נספר לכם על אחד המקומות שממחיש זאת בצורה הטובה ביותר: בריכת השחייה המחוממת Hofsos, שהמיקום המדהים שלה הופך אותה לאטרקציה נפלאה עבור מבקרים.
12 מערות מעשה ידי אדם התגלו על יד הלה. ארבע מהן נפתחו לקהל הרחב.
כולן עתיקות כאשר חלק מאמינים שהן מתוארכות אפילו טרם ההתיישבות של הוויקינגים.
